רכי הלבב והגיבורים ב

ראו עתה כי אני אני הוא (דברים לב לט) ואכן אין לאדם להתאמץ להחליף את "האני" שלו[1] אלא ללמוד את האני שלו ולקבל את עצמו בכל מצב ועניין! וזו המעלה היותר גבוהה ורמה מכל המעלות שבאדם! ובתוך כך עליו לשמוח בחלקו ולנסות לשפר את מצבו על פי הניגון המיוחד לו! ואף אסור לו לוותר על האני כי האני של האדם הוא קדוש והוא חלק ממשהו גדול יותר - הוא חלק אלוקי ממעל כי לכל נברא מטה יש שורש למעלה וצריך להתאמץ לגלות אותו כי הוא מסתתר! כמובא בגמרא:[2] מה הקב"ה רואה ואינו נראה אף הנשמה רואה ואינה נראית מה הקב"ה יושב בחדרי חדרים אף הנשמה יושבת בחדרי חדרים..

משל לאחד שנפטר ועלה לשמיים לבית דין של מעלה והתפאר בפני הדיינים בבניין המפואר שבנה במשך חייו ואכן זכה בדין והוליכו אותו לגן עדן לקבל שכרו אך לפתע נכנס מלאך אוחז מפה בידיו וביקש את רשות הדיבור הוא פתח את המפה והוכיח לבית הדין שאף שהבניין מפואר מאוד ונבנה לפי כל כללי הבנייה - לפי התכנית שבידיו הוא נבנה במקום הלא נכון! על השטח שבו בכלל היו צריכים להיות המחסנים.. ולכן צריך להחזירו כדי לפרק את הבניין ולהקימו מחדש במרחק פרסה משם ולפי הניגון שלו.. או שבכלל מישהו אחר צריך לבנות את הבניין הזה והתפקיד שלו באמת הוא לבנות את המחסנים.. והנמשל מובן מאליו..

ודע שככל שהאדם מתרחק מהנקודה שלו ועושה דברים שהם בניגוד אליה כך נחלש כוחו יותר ויותר והוא עתיד ליפול מעבודתו או פשוט להתרגל לסבל..

וכן מבואר בגמרא:[3] שנו חכמים שלושה חייהם אינם חיים הרחמנים והרתחנים ואניני הדעת ואמר רב יוסף כולם יש בי! שהכיר היטב את האני שלו ובוודאי למד לנגן איתו לטובה במקום לנסות להחליפו.. ולכן גם כשחלה רב יוסף ושכח את תלמודו הוא לא נשבר ונשאר במדרגתו! כי כנ"ל היה מחובר לנקודה שלו ואכן לבסוף כל תלמודו חזר אליו![4]

אני הוא גם אחד משבעים ושתיים תיבות של שלוש אותיות שמהם מורכב "השם המפורש" של הקב"ה וכל אחת מהתיבות היא שם בפני עצמו ושם השלושים ושבעה הוא: "אני"[5] ונרמז כל זה בפסוק:[6] 'ראו עתה כי אני אני הוא' וכו' שהאני שלך הוא חלק מהאני שלו יתברך!

ובאמת מבואר בספר "לקוטי מוהר"ן" שאין ההשפעה יכולה לרדת רק על ידי כלי הנקרא "אני" שנאמר:[7] 'ואני אברכם' והכלי נעשה על ידי כל אחד מישראל כשמתפלל באופן שמקשר המחשבה לדיבור בקשר אמיץ וחזק![8]

וזהו גם עניין י"ב השבטים שהם כנגד י"ב מזלות שלכל שבט נקודה משלו[9] וכו' וכו'

בן חורין הנה הדעת נחלקת לשני חלקים שהם חסדים וגבורות כנ"ל ולמשל לרך יהיה קל יותר לזכות לבחינת "רכיכא" - כמבואר בספר "לקוטי הלכות"[10] שהרך אין כל הרוחות שבעולם יכולים לעוקרו ממקומו ודבר רך אי אפשר לשבור! וכן במדרש תנחומא[11] שישראל נמשלו לתולעת שהיא רכה ומכה את הקשה..

ולגיבור קל יותר לזכות לבחינת "לא אכפת לי" - שיעצור רוחו ויזכה לעבור על הכל בגבורה ולהמשיך בעבודתו מבלי להתבלבל מכל מה שעובר עליו כמבואר בספר "לקוטי מוהר"ן"[12] וכו' וכו'

ואכן באמת היראה מושרשת בגבורה בבחינת "פחד יצחק" המוזכר בפרשת 'ויצא' ויצחק הוא בחינת גבורה.. וכן "יראה" בגימטריא: "גבורה"[13]

וכן מידת התפארת היא הכוללת את החסד והגבורה ואסור להפריד בין ספירת החסד לספירת הגבורה כמובא במאמר פתח אליהו הנביא: 'ובגין דאנת מלגאו כל מאן דאפריש חד מן חבריה מאלין עשר אתחשיב ליה כאילו אפריש בך' - שלפי שאור אין סוף ב"ה מתלבש ומתפשט בפנימיות הספירות כל מי שגורם פירוד בספירות נחשב לו כאילו עשה פירוד בו יתברך חס ושלום..

וכן מובא עוד שבעשרה מאמרות נברא העולם: בחכמה בתבונה בדעת בכח בגערה בגבורה בצדק במשפט בחסד וברחמים והם בשמותיהם קרובים לשמות הספירות[14] וכאמור אין לגרום פירוד בין הספירות ולכן צריך כל אחד להיות בן חורין על כל עשרת הדברים! ולמשל שיוכל לנהוג בחסד וברחמים אך גם בגערה ובכח[15] וכד' והכל לפי העניין ולשם כך האדם מוכרח להיות מחובר לנקודה שלו! ועוד יתבאר בס"ד שעיקר החרות של האדם היא ברצון כי הרצון חופשי לעולם[16]

וראה במדרש הביאו רש"י:[17] שעל הים נדמה להם הקב"ה כגיבור מלחמה ובהר סיני כזקן מלא רחמים..

[1] וראה בפירוש הגר"א על הפסוק 'חנֹך לנער על פי דרכו' וכו' משלי כב ו

[2] ברכות י.

[3] פסחים קיג:

[4] נדרים מא. וכן מוכח בסוטה מט: שהיה מחובר לנקודה שלו שהרי אמר "לא תיתני ענוה דאיכא אנא" עיין שם, ועיין עוד בבאר היטב סימן תצד א בעניין רב יוסף ויערב לך לנצח

[5] ראה רש"י סוכה מה.

[6] דברים לב לט

[7] במדבר ו

[8] לקוטי מוהר"ן עג ומבואר שם עוד שהאות אל"ף מרמז על הצדיקים והנו"ן על הדיבור והיו"ד על המחשבה שנקראת יו"ד ונגמר הכלי הנקרא "אני" והשפע יורד ע"ש וכפי שעוד יתבאר שעל ידי הנ"ל מאירים את הנקודה..

[9] לקוטי מוהר"ן ט

[10] עירובי תחומין ו אות ט

[11] בשלח ט

[12] קנה

[13] 216

[14] חגיגה יב. ובמהרש"א שם

[15] וכמו שנאמר על דוד 'אדמוני עם יפה עינים' וכו' שאף שהיה אדמוני בחינת גבורה בכל זאת היה גם יפה עיניים בחינת חסד ורחמים, שמואל א טז יב

[16] ומתי להתנהג ברכות ובחסד ומתי להתנהג בגבורה ומה המינון הנכון דווקא לו זה גם בחינת: תפילין של רש"י ותפילין של רבינו תם שתפילין של רבינו תם הם מוחין גדולים ביותר ושם הגבורות יוצאים קודם החסדים שזהו בחינת הצירוף של התפילין של רבינו תם ותפילין של רש"י הם בחינת הוי"ה כסדר בחינת חסדים קודם לגבורות ראה לקוטי הלכות תפילין א ותפילין ה אות כז

[17] בפרשת יתרו