המאמץ המתמשך שבהתפתחות האישית - הרוחנית והגשמית וכל מיני חלישות הדעת שבדרך עלולים להרתיע את האדם או להפילו לאדישות והצללים הולכים תמיד בעקבות האורות ולפי גודל כשרונו או גבורתו של האדם כך הוא מועד יותר! וככל שחולפים הימים ואינו מתאמץ לעבור בתוך החיים כנ"ל ההתמודדות עם החיים מתקלקלת אצלו ביותר..
והנה ישנן שתי מידות מוכרות המבדילות בין בני אדם וכשאינן במינון הנכון הם מפסידות את האמונה העצמית והם:
רכות הלב:
ובכללה: פחד מקול עלה נידף נפילה ללא רודף חוסר תעוזה נרווים התעסקות בעולם המחשבה במקום בעולם המעשה וכו'
וגבורה:
ובכללה: קלות הדעת תעוזה אדישות חוצפה חפזון בטלה וכו'[1]
בדרך כלל אנשים הנוטים יותר לחכמה מועדים יותר לרכות הלב והגיבור אין בו דעת כל כך[2] אלא אם זכה להשיג גבורתו מתוך בינתו כמו שכתוב: 'אני בינה לי גבורה'[3]
והגיבור מסתכל על חוכמתו ואצילות נפשו של הרך איך שהוא שקט ומנומס ולא מסתבך בשום דבר וכו' וחושב שזו השלמות ולמעלה זו בעיקר עליו להגיע ואינו מבין שהרך סובל מחסרונות משלו למשל שעל ידי חלישות הלב פחדים נופלים עליו והוא אינו ממצה את עצמו וכו' ואילו הוא הגיבור אין לו שום פחד וכו'[4]
והרך מסתכל על הגיבור איך שהוא נועז ואמיץ מתנסה בכל מיני דברים חדשים מעיז לומר מה שהוא חושב ואינו מפחד משום דבר וכו' וחושב שזו השלמות ולמעלה זו בעיקר עליו להגיע
ואינו מבין שהגיבור סובל גם כן מחסרונות משלו למשל שהגיבור אין בו דעת כל כך כנ"ל ולכן הוא מסתבך בכל מיני דברים או נופל לאדישות ולא מוצא את מקומו וכו'
והנה כל הנשמות באות מן החסדים והגבורות אשר הם מסוד הדעת בבחינת:[5] 'והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד' וכו' ולכן יש לאחוז בשתי המידות יחד מתוך חירות מוחלטת וכל אחד צריך לגלות את הדרך שלו ואת היחס הנכון לו בין הרכות והחסד לגבורה כי לכל אחד ואחד יש נקודה מיוחדת השייכת דווקא לו וניגון מיוחד לנשמתו..
ומובא בגמרא על הפסוק:[6] 'אליכם אישים אקרא' נקט הכתוב אישים במקום אנשים - אמר רבי ברכיה אלו תלמידי חכמים שדומים לנשים ועושים גבורה כאנשים על ידי תפילתם וכבישת יצרם
וכן מובא בגמרא:[7] על דוד מלכנו שנקרא: "עדינו העצני" שכשהיה יושב ועוסק בתורה היה מעדן עצמו כתולעת ובשעה שיוצא למלחמה היה מקשה עצמו כעץ! וכן שמשון היה נזיר ולא נראתה אלא גבורתו הרוחנית אבל כשיצא לקרב היה מעניש האויבים וכן בניהו בן יהוידע וכן כל גיבורי ישראל..
ומובא בספר "לקוטי הלכות":[8] שעזות דקדושה הוא בבחינת תולעת שהוא נבזה בעיניו כתולעת ואף על פי כן הוא חזק מאוד במלחמה בעזות דקדושה כנגד החולקים שיהיה מצחו חזק לעומת מצחם כי כבר מבואר במקום אחר בלקוטי מוהר"ן בתורה "חותם בתוך חותם" שעזות דקדושה נמשך מבושת!
כי דווקא על ידי שהוא נבזה בעיניו נמאס כתולעת ממש בבחינת:[9] 'ואנכי תולעת ולא איש' ומתבייש בעיני עצמו על מעשיו שאינם כהוגן על ידי זה דווקא הוא עז כנמר בעזות דקדושה נגד הרוצים למונעו מן האמת חס ושלום שזהו בבחינת: עדינו העצני הנאמר בדוד[10]
ואמרו רבותינו ז"ל:[11] שמי שהוא עז פנים בידוע שלא עמדו רגלי אבותיו על הר סיני כמו כן מי שהוא איש שפל ונבזה ואין בו שום עזות של קדושה אין לו גם כן חלק בתורה! כי התורה ניתנה לישראל מפני שהם עזים![12] ועל ידי עזות קדושה שיש בו הוא מקבל עזות של קדושה מה' יתברך! והוא בחינת:[13] 'תנו עֺז לאלקים' שנותנים כביכול עוז וכח למעלה[14]
[1] וראה בתקוני הזוהר תיקון ע על מידות "אנשי החיל" ומידות "יראי אלקים" ולהלן בפרק חיים משלו יתבארו על פי דרכינו בס"ד מידות "אנשי אמת" "ושונאי בצע" הנזכרים בתיקון שם על הפסוק בפרשת יתרו, וראה עוד בחובות הלבבות שער עבודת האלקים פרק י בעניין גבורת הלב ורכות הלב
[2] ספר המידות דעת ח"ב
[3] משלי ח ועוד יתבאר בס"ד
[4] לקוטי מוהר"ן תנינא מג
[5] פרשת בראשית
[6] משלי ח ד יומא עא.
[7] מועד קטן טז:
[8] בשר בחלב ה אות כט
[9] תהילים כב
[10] לקוטי מוהר"ן כב מהתורות הארוכות ביותר בספר לקוטי מוהר"ן והיתה יקרה בעיני רבינו כמבואר בחיי מוהר"ן קיז ועיין עוד בלקוטי הלכות חושן משפט הלואה ג וביורה דעה בשר בחלב ד
[11] נדרים כ.
[12] ביצה כה:
[13] תהילים סח
[14] לקוטי מוהר"ן קמז עיין שם וכנ"ל